<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ב</h1>
<h2>דף כט.</h2>
אלו נערות שיש להן קנס לבא עליהן חמישי' כסף של תורה כגון אונס או מפתה כל אשה אף על פי שהיא מחייבי עשה יש לה קנס וכל אשה שהיא מחייבי לאוין כלומר שהוא אסור עליו בלאו יש לה קנס ודוקא שלא התרו בו כי לענין קנס אין צריך התראה כאשר אכתו' אבל אם התרו בו מאחר שלוקה שבא על אשה אסורה עליו בלאו אינו משלם קנס שאין אדם לוקה ומשלם. וכל אשה שאסורה עליו בכרת יש לה קנס. וכל שהיא אסור' עליו וחייב עליה מיתת בית דין אפי' בא עליה בשוגג שאינו נהרג מאחר שאיפשר שיהרג עליה מיתת בית דין אין לה קנס. וכן הבא על הגיורת ועל השפחה שנפדו ונשתחררו ונתגיירו פחותות מבת שלש שנים אין להם קנס וכן הבוגרת אין לה קנס. ומבת ג' כמה זמן יש קנס מחלוקת בגמ' דרבי מאיר סבר דאין קנס לקטנה אפילו יתירה על ג' שנים אין לה קנס עד שתביא שתי שערות שתהיה נערה ומשתביא שתי שערות עד שתבגר כל זה בכתובות ונחלקו הפוסקים על זה רב אלפס ורמב"ם פסקו כרבנן וכן כמה פסקנים וכן כתב רשב"א ויש מי (שמסק) [שפסק] כרבי מאיר וכן פסקו ר"ח והראב"ד כר"מ.
<h2>דף לא.</h2>
זרק חץ בשבת מתחלת ד' לסוף ד' וקרע בגד חבירו בהליכתו או שהדליק גדיש חבירו בשבת פטור שאיסור שבת וההזק באין כאחד ואין אדם מת ומשלם כשבאין כאחד וכן אם קצץ אילן חבירו ביום והתרו בו או שהדליק הגדיש והתרו בו פטור מן התשלומין דאין לוק' ומשלם אבל לא התרו בו חייב או שהיה שוגג. וזהו שיש בין מיתה ומלקות כי [אין] אדם מת ומשלם אפילו בשוגג או שלא התרו בו מאחר שיוכל לבא לידי חיוב מיתה ובמלקות משלם עד שהתרו בו ויהי' מחוייב מלקות אז פטו' מתשלומין זה פשוט ובכמה דוכתי.
<h2>דף לו.</h2>
ועוד פשוט ממאנת ואילונית ושוטה וחרשת ומי שנתפתתה או נתגרשה מן הנשואין אף על פי שהיא בתולה או גיורת ושפחה ושבויה שנפדו ונתגיירו ונשתחררו יתירות מבת ג' שנים אין להם קנס. וכן מי שיצא עליה שם רע בילדותה כגון שהעידו שנים עדים שתבעה אות' לזנות אין לה קנס אבל יבא עליה שם רע שזינתה יש לה קנס וכן נתגרשה מן האירוסין יש לה קנס ובכל זה צריך עדים ואינו צריך התראה. ולמטה אכתוב המשקל משקל תורה ודין כסף דאוריתא וכסף דרבנן. ואם יש לה קנס בין כדרכה בין שלא כדרכה נחלקו הפוסקי' מה' כתבו דיש להם קנס בין בא עליה כדרכה בין שלא כדרכה וכן עיקר. באו עליה שנים א' כדרכה וא' שלא כדרכה זה שלא כדרכה אם הוא ראשון חייב בבושת ופגם ואם הוא אחרו' חייב בבושת בלבד, וזה שבא עליה כדרכה בין ראשון בין אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים אבל אין בושת ופגם של בת שלא נבעלה כלל בפגם זו שנבעלה שלא כדרכה ע"כ בקדושין וכן נר' שאם באו עליה עשרה שלא כדרכה כולן משלמין קנס כיון שבתולותיה קיימים. ואם אנסוה עשר שלא כדרכה אותו שתבחר ישאנה וכן כתוב בירושלמי [ה"ו]. קנס שכתבתי הוא מן התור' והם חמשים כסף הנאת שכיבה. ולפעמי' חייב לשלם ארבעה דברים והם בוש' ופגם וצער ורפוי אם יצטרך שם כדין חובל בחבירו כאש' כתבתי בדין הרפוי. וקנס שוה בכל אשה הן ממשפחה גרועה הן משובח'. ובושת הכל לפי המבייש והמתבייש ורואי' מעלתו ומעלת' וכמה ראוי ליתן לפי אביה ומשפחתה לקבל בושת כזה מאד' כזה. וכן יתן פגם רואין אות' כאלו היא שפחה נמכר' בשוק ואומדין כמה אדם רוצה לית' בשפחה כזאת לפי יופיה יותר בבתולה מבבעולה ליתן אותם לעבדו שהוא חפץ ויש לו קורת רוח ממנו והמותר שירצה אדם ליתן בין בתולה לבעולה באשה כזא' בשפחה לעבדו כמו שכתבתי כך שלם זה. וצער אומדי' לפי קטנות' ולפי שניו וגופו ממנו כמה ירצה אדם ליתן ולא תצטער בתו כזאת מאד' כזה צער כזה מזאת הביאה שהיא הסרת בתולים כל זה פשוט בכתובות ובצער יש מחלוקת מפוסקים אם משלם צער הביאה מהסרת בתולים לבד או גם מה שתצטער יותר בשביל זה לפנים בשביל זאת הביאה וכתבתיו בדין צער חבלה [ב"ק פ"ה ע"א] ומשם תראנו. ועוד פשוט שם כל אשה שיש לה קנס יש לה בושת ופגם וכן צער אם היא אנוסה כאשר אכתוב וכל אשה שאמרנו אין לה קנס אין לה בושת ופגם זולת בוגר' וממאנ' שאע"פ שאין לה' קנס יש לה' בוש' ופג' וצע' וחרשת ושוטה יש להן צער לבד וכל זה שנאנסו אבל נתפתתו אין להם כלום ואפילו אלו הד' נשים שכל אשה שאין לה קנס אין לה שום דבר (ו)אם נתפתתה ואין פוחתין לאותן שיש להן צער מה שעתידה להצטער תחת בעלה. ועוד פשוט בא עליה ומתה פטור דכתיב לאבי הנערה ולא לאבי המתה. יתומה שנתארסה ונתגרש' האונס חייב והמפתה פטור והוא שימות האב קודם העמד' בדין ומשום הכי מפתה פטור מאחר שנתגרשה קנסה לעצמה והרי מחלה כשנתפתתה בכתובות.
<h2>דף לט.</h2>
יש הפרש בין אונס למפת' שהמפתה אינו נותן צער ואונס נותן צער כמו שכתבתי אונס נותן מיד הד' דברים לפיכך אם כנסה וגרשה או מת אין לה כתוב' כי יצתה כתובתה בקנסה והמפתה נותן מיד בשת ופגם ואינו נותן קנס אלא אם כן לא נשאה ואז נותן קנס ובין היא ובין אביה יכולין לעכב שלא ישאנה ויפרע הקנס ואם הוא לא ירצה לישא אות' אין כופין אותו שישאנה ויפרע הקנס ואם נתרצו לישא אות' אין נותן קנסה ויש לה כתובה פירוש אם כשנשאה אשתו הי' כבר ואין עליו אלא כתובתה מנה כבעולה כן פירש הראב"ד וכתב ר"י דמפותה יכולה לעכב אבל אביה מוסרה לו בעל כרחה ויפרע קנס בשביל שהיא מעכבת אפילו מסרה אביה וכן דעת רש"י בקדושין ויוכל לגרש ונותן כתובתה אם יגרשנה אבל האונס בין הוא בין אבי' יכו' לעכב שלא ישאנ' ויפרע קנס כמו שכתבתי אבל אם לא ירצ' לכנוס כופין אותו לישא ויפרע קנס ואינו יכול לגרשה אז כופין אותו לישא ואפילו היא חגרת או סומא ואין לה כתובה כמו שכתבתי כי אינה קלה בעיניו להוציאה אם יצתה היא מעצמה ואם מת יצא כסף קנסה בכתובתה ואם היתה אסורה עליו מחייבי עשה או מחייבי לאוין לא ישאנה אפילו היא רוצה וכן אחר שכנסה אם נמצא בה דבר ערוה בענין שאסורה עליו כגון דבר זימה הרי זה מגרשה. ואונס שעבר וגירש כופין אותו להחזיר ואינו לוק' שניתק לעשה. ואם הוא כהן שאינו יכול להחזירה או ישראל שגרש אנוסתו ומתה או נתקדשה לאחר שאין יכול להחזירה לוקה כל זה פשוט ומוכח בכתובות ובספרי הרא"ש. כל אלו הדינין הכתובים למעלה מאונס ומפתה כתובות ובאנוסה דיכולה לעכב כגון שהיתה נערה ועכשיו בגרה אי נמי יתומה דאלו נערה בחיי אביה יכול למוכרה בעל כרחה ויש מי שכתב שאין יכול למוסרה בעל כרחה לאונס. האומר פיתתי בתו של פלוני משלם בושת ופגם על פי עצמו ואינו משלם קנס על פי עצמו זה הדין פשוט בכתובות. וכתב הרמב"ם בהלכות נערה בתולה [פ"ב הי"ב] וכן בת שתבעה איש לדין ואמרה לו אנסתה או פתיתה אותי והוא אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע שבועת היסת שאלו הודה היה משלם לה בושת ופגם וצער על פי עצמו אמרה לו אנסתה אותי והוא אומר לא כי אלא פתיתי הרי זה נשבע שבועת התורה על דמי הצער ומשלם בושתו ופגם שהרי הודה במקצת הטענה כמו שיתבאר במקומו. בעבור שראיתי כמה נשים שאחר זמן שפיתו אותן אומרות נאנסתי וראיתי כמה אנשים טוענין בזה ואומרים שהיא נאמנת אפילו בעיר זה הכלל בידיך כל סתם שדה בחזקת אנוסה וששכב אותה בעל כרחה כי צעקה הנערה ואין מושיע לה ועליו להביא ראיה שהיתה מפותה ואם לא הביא ראיה והיא אומרת נאנסתי דנין אותו דין אונס אם נתברר ששכב עמה. וכל סתם עיר בחזקת מפותה ועליה להביא ראיה שנאנסה כגון שראו עדים שגיזם אותה ושלף עליה חרבו ואמר אהרוג אותך או סתם פיה שלא תוכל לצעוק צעקה וכיוצא בזה ואם לא הביא ראיה דנין לה דין מפותה אם נתברר ששכב עמה כל זה מוכח מדין התלמוד בכמה דוכתי. אונס ומפתה משלם מעידית שבנכסיו כגו' נזיקין בגטי'. כל כסף מכל קנס הכתוב בתורה כגון חמשים דאונס ומפתה וחמש סלעים של פדיון הבן וכיוצא בהן הן מסלע צורי שכל סלע ד' דינרין שהן כ"ה סלעים וכל סלע דרבנן שאמרו חז"ל יפרע בקנס כך וכך סלעים כולם מסלע מדינה שהוא שמיני' שבסלע צורי והוא חצי דינר זה הדין פשוט. ומנה שדברו בו חכמים הוא שמינית ממנה צורי ויחזרו המנה לי"ב דינרים וחצי מצורי שהוא שמינית המאה דינרין של צורי (והכתובה אם היא ממנה צורי או מדינה כתבתי בדיני כתובה) קמא.
<h2>דף קז:</h2>
אין לך נתפש על חבירו כלומר שלקחו לו שום דבר שחייב ליתן לו שום דבר אלא נתפש בארנון ובגולגולת כלומר מס המלך הקצוב שאם יתפסו אותו בשביל חבירו ישלם לו הכל כי דינא דמלכותא דינא כתובו'. מבריח ארי מנכסי חבירו פטור בעל נכסי' בין שהבריחו מדעתו ואפי' אית לי' פסיד' כגון פורע חובו של חברו למ"ד פטור ובין לי' לי' פסיד' ואפי' הבריחו בעל כרחו של מבריח לנטלם פטו' בעל הנכסים עד שיהיו בו ב' דברים שיהיה שלא מדעתו של מבריח ואית ליה פסידא כגון בהמה שנפלה לגינה ואז חייב בעל נכסים לשלם. וכתבו המפרשים והא דאמרינן למבריח ארי פטור דוקא כשההפסד אינו ברור כגון שהארי רחוק ואין ידו' אם יבא לכאן ואין מציל חבירו אלא מדאגה שדואג שמא יבא ההפסד' אבל אם ההפסד ברור ומציל מפי הארי נותן לו שכרו כמה שהוציא להצילן קמא כתובות. פורע חובו של חבירו אפילו בשטר חוב פטור מלשלם וכתב ר"ת ודוקא כגון מזונות אשתו שהלך בעלה למדינת הים ועמד אחר ופרנס אשתו כההיא דתנן דכתובות דאין חיובו כל כך ברור שאף על פי שחייב במזונותיה אולי תצמצם היא ותעבור זמנה וכל שכן לוה על מנת שלא לפרוע אבל חוב אחר בשטר חוב חייב לשלם דאין לך הנא' גדולה מזאת. אבל הרמב"ם כתב שפטור אפילו במלוה על המשכון נוטל משכונו בחנ' ואבד זה נותן מעותיו שהרי הי' מפייס למלו' ומוח' לו וכן בירוש' דכתובו' [פי"ג ה"ב] מפייסנא ליה עד דמחיל והגע עצמך דהוי גבי משכון מפייס הוינא ליה עד דיהיב ליה משכוניה אבל ר"ת כתב יש חולק על גמרא דידן וכן פירש ר"ח ור' אלפס כתב כמו הירוש' קמא כתובות.
